דיוני השומה במס-הכנסה

קבלת זימון לדיון במס הכנסה על דוחות של שנות מס פתוחות של נישום,יחיד או חברה, מלווה בדרך כלל ובאופן טבעי בלא מעט חששות,אצל הנישום ואף אצל מייצגו, רואה החשבון שלו.פקידי השומה מזמנים בדרך כלל כ-20%-30% מכלל הנישומים לדיון,כאשר מטרת הדיון היא בדיקת הדוחות שהוגשו והשגת תוספת מס על הדו”ח המוצהר של הנישום.

תיקים הנכנסים לתוכנית עבודת הביקורת של מפקחי המס עוברים בחינה ראשונית על ידי רכז החוליה בה מתנהל התיק,או נקבעים כתיקים לביקורת על ידי נציבות מס הכנסה (באמצעות מדגם או באופן פרטני ).

משמעות הזימון לדיון הינה כי קיים סיכוי שתיק הנכנס לתוכנית העבודה, הינו תיק אשר פקיד השומה או הנציבות מעריכים שקיים פוטנציאל להשגת תוספות מיסים על המוצהר על ידי הנישום.

scale2הדיון בדוח המוגש למס הכנסה מתבצע בשלשה שלבים עיקריים:

  שלב ראשון- אישור שומה עצמית, על פי סעיף 145 (א) (2) (א)לפקודת מס-הכנסה או שומה בהסכם על פי הסיפא של סעיף 145 (א’) (2 ) (ב)   .

כאשר פקיד השומה אינו מקבל את השומה המוצהרת על ידי ומחליט להוציא שומה  לנישום, שומה על פי מיטב שפיטתו.

דיון בשלב שניעל פי סעיף 152 (א) לפקודה, בו נדונה ההשגה של הנישום על השומה לפי מיטב השפיטה .

אם מושגת הסכמה בשלב זה נחתם הסכם עם הנישום.

שלב שלישי – במידה ולא מושגת הסכמה על השומה בין פקיד השומה לנישום ,מוציא פקיד השומה צו. על הצו ניתן לערער לבית המשפט המחוזי- שומה על פי סעיף 152 (ב) לפקודה.

לפקיד השומה קיימת הזכות לדון בשומה העצמית שהוגשה תוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה הוגשה השומה העצמית ,הואיל והארכת תקופת השומה הינה החריג ולא הכלל, השימוש בסמכות זו תעשה במשורה. לפיכך, פניה להארכת תקופת השומה תעשה במקרים מיוחדים בלבד תוך התחשבות בעקרון סופיות השומה. פניה להארכת תקופת השומה, תעשה זמן סביר לפני תום תקופת ההתיישנות.פקיד השומה חייב לנמק ולפרט את הדרך שבה ערך את השומות או הצווים.

בדיון בשלב ראשון: המפקח בודק את הדוחות הכספיים ודוח ההתאמה למס על פי שיטות הביקורת המקובלות ועל פי תדריכים הענפיים של המחלקה הכלכלית. אם אין ממצאים או אם הושג הסכם הדיון מסתיים בשלב זה.( לכל שומה בהסכם נדרש אישור הרכז האחראי על החוליה ).אם לא מושגת הסכמה בין הנישום או מייצגו למפקח,יוצאת שומה על פי מיטב השפיטה על פי סעיף 145 (א)(2) (ב) רישא.

לאחר הגשת השגה המנומקת על ידי הנישום על השומה,עובר הדיון בתיק למפקח שני (אחר ) שאמור לדון בשומה ללא דיעה מוקדמת,לגבי התוצאה מהדיון הראשון. אך לא כך הם פני הדברים.לפני המפקח בשלב השני נמצאים המסמכים,ניירות העבודה והעובדות ששימשו בסיס לקביעת השומה על פי מיטב השפיטה בשלב הקודם.הוא חשוף לניירות העבודה שערך קודמו.רכז החוליה שאישר את השומה לפי מיטב השפיטה מנחה, משגיח ומלווה את עבודת המפקח בשלב השני של הדיון בשומות. במקרים רבים הוא מעורב ישירות בעבודת המפקח.אותו רכז הינו הממונה אשר יאשר את השומה בשלב שני בין בהסכם ובין שומה בצו לבית המשפט. אם המפקח יביא לפני הרכז הצעה להסכם אשר אינה נראית לו הולמת הוא לא יאשר את הצעת השומה.

בדו”ח מבקר המדינה מספר 48 נמצאו פערים משמעותיים בין השומות הנקבעות על פי מיטב השפיטה,לבין השומות שנקבעות בהסכם בשלב שני,”משרד מבקר המדינה בדק 205 שומות שנערכו לנישומים עצמאיים על פי מיטב השפיטה ,ותוקנו לאחר מכן בהסכמת הנישומים .

תוספת ההכנסה הממוצעת שנקבעה לנישומים בשומות שנערכו לפי מיטב השפיטה הייתה כפליים ויותר מההכנסה שדיווחו עליה .

95% מהשומות לפי מיטב השפיטה ,הסתיימו בהסכם בין פקיד השומה לנישום ,לאחר השגת הנישום,ותוספת ההכנסה הממוצעת בשומות שנקבעו בהסכם היתה כרבע ממהכנסה המדווחת”.

הוכנס קריטריון איכות לעבודת המפקחים,הקריטריון בא להבטיח שלא יהיו פערים של מאות אחוזים בין הקביעה בשלב מיטב השפיטה,לבין השומה הסופית בשלב שני.קריטריון זה הוסיף והגדיל את המעורבות של הרכזים ופקידי השומה בעבודת המפקחים.

מכל האמור לעיל עולה כי הדיון בשלב שני בשומה,אינו הליך העומד בפני עצמו ,כפי שאמור הוא להיות. לא נשמר העיקרון שנקבע בחוק ש-מי שערך את השומה לא ידון בהשגה עליה .לדעתי הדיון בשלב שני בשומה לפי שפיטה מהווה לא יותר מאשר מכשיר הרתעה של הנישומים.לעיתים דיון בשלב שני מהווה סולם לפקיד השומה לרדת מהעץ הגבוה.
›› עמוד ראשי